מאמרים ורשימות
סדנה לדיני מחשבים
החוק נגד "דואר זבל"
זכויות יוצרים באינטרנט
ארכיב מסמכים סרוקים
"טיפים" לחוזים טכנולוגיים
רישוי תוכנה - עקרונות
הפרת חוזה מחשוב-פיצויים
הסכם תחזוקת תוכנה-דוגמה
הסכם רשיון לתוכנה - דוגמה
נאמנות לתוכנת מקור-דוגמה
הסכם ליועץ מחשוב - דוגמה
תוכנות מקור - הבהקים
אופן הרישום של מאגרי מידע
החתימה האלקטרונית
מי צריך "עו"ד למחשבים" ?
תקנון אינטרנט - דוגמה
בל"ל ופרטיות הרמטכ"ל
יגאל עמיר באינטרנט
חוק חובת המכרזים
מסעיפי חוק הירושה
צוואה עכשיו ?
מ ו ז ר . . .

קישון על עו"ד


הרמטכ"ל, בל"ל, והפרטיות / גד אופנהיימר

כבר ביום פרסום הידיעה על מכירת המניות על ידי הרמטכ"ל חלוץ ערב המלחמה בלבנון, נשמעה (כצפוי) צעקת ה"גוואלד" האוטומטית על הפגיעה הנוראה בפרטיות אשר נגרמה לחלוץ על ידי הגורם אשר העביר את המידע לתקשורת. קרוב לודאי שההדלפה ל"מעריב" נעשתה על ידי עובד של הבנק אשר גרם בכך לבנק נזק תדמיתי רב, ויש להניח שהנהלת הבנק תבוא עמו חשבון במישור של יחסי עבודה. אולם מבחינת הדין הפלילי, ספק גדול אם הדבר אינו חוקי ואין למהר להעמיד את העובד לדין בגין המעשה. 

בחיינו יש מעט מאוד ערכים מוחלטים, אם בכלל, והגנת הפרטיות בוודאי איננה כזו. תמיד יש לעשות מאזן של אינטרסים שונים ולבדוק לאן נוטה הכף בכל מקרה ספציפי בהתאם לנסיבותיו. 

סעיף 2 בחוק הגנת הפרטיות מונה שורה של התנהגויות אשר העושה אחת מהן, מבצע פעולה אסורה של פגיעה בפרטיות, ועובר בכך עבירה פלילית. בהנחה שהמידע נמסר על ידי עובד הבנק, אין ספק כי מתקיימת החלופה של סעיף משנה 8  לפיו נעשתה "הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם", שכן על הבנק ועובדיו חלה כמובן חובת סודיות מכוח דיני הבנקאות. לפנינו אם כן מעשה שהוא לכל הדעות פגיעה ממשית בפרטיות והתנהגות העונה על הגדרת העבירה.

ואולם אותו מנגנון חשוב של איזון אינטרסים מקבל את ביטויו בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות הקובע מספר פטורים (הגנות) החלים על הפוגע. שתיים מתוך שורת ההגנות רלוונטיות לענייננו: האחת "הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה", והשניה "בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד  שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב". 

קשה כמדומני לחלוק על ההערכה כי מעשהו של חלוץ מעורר שאלות ואי נוחות מהבחינה הערכית והאסתטית. מבלי להידרש לשאלה אם אכן היה פגם בהתנהלותו של חלוץ או שמא העלאת העניין אינה אלא רשעות כלפיו, עצם העלאת הנושא לשיח הציבורי היא "חובה מוסרית וחברתית" ממדרגה ראשונה. כאשר שמים על כף אחת של המאזניים את מידת הפגיעה בפרטיותו של חלוץ ובכף שניה של המאזניים את זכות הציבור לדעת, המאזניים נוטים לטובת הציבור. עצם גילוי העובדה שלחלוץ היו 120 אלף שקל בחשבון והוא חיסל את תיקו באותו יום קשה היא פגיעה קטנה, יחסית לאי גילוי המידע ומניעת הדיון הציבורי בהתנהגות זו.

שוו בנפשכם שעובד ב"רמדיה" היה מדליף לעיתון מבעוד מועד את העובדות על הרכב המוצר ששווק, ומונע בכך את הפגיעה בילדים. כלום היה עולה על הדעת להרשיע את העובד בגין הפרת חובת האמון שלו למעבידו או בגין גילוי סודותיה המסחריים של "רמדיה"? התשובה ברורה. למרות שלא דומה התוצאה הישירה בעניין "רמדיה" לתוצאות עקיפות, תיאורטיות ורחוקות במקרה חלוץ, אני סבור שאותו עיקרון חל גם כאן.

רלוונטית לענייננו גם פרשה קודמת משנת 1996 בה היה מעורב רמטכ"ל אחר, רפאל איתן ("רפול") כראש מפלגת "צומת", אם כי שם בתפקיד של נאשם. רפול הועמד לדין בבית המשפט בחיפה (תיק פלילי 5040/96) בשל כך שעשה שימוש בפלט מחשב של צה"ל באופן שהיה בו פגיעה בפרטיות. המדובר היה במידע לפיו מי שהתמודד באותו זמן על תפקיד מזכ"ל התנועה עמד לדין במהלך שירותו הצבאי בגין נפקדות. רפול עשה במידע זה שימוש לצורך מניעת בחירתו של זה לתפקיד. רפול לא הכחיש את העובדות, והגם שלא היתה מחלוקת כי ביצע התנהגות המהווה עבירה, יצא מהפרשה צח כשלג. הרכב של שלושה שופטים זיכה את רפול בקובעו שהיה עניין ציבורי במעשהו שכן היתה לו "חובה חברתית, מקצועית ומוסרית לדאוג שהעומדים בראש תנועת צומת ינהגו על פי אמות מידה המשקפות את צביון התנועה והערכים שהם נר לרגליה". באשר למאזן האינטרסים אמר אז בית המשפט: "עלינו לערוך איזון בין האינטרסים של פרטיות המתלונן לבין אינטרס הציבור... ומצאנו כי אינטרס הציבור גובר בעניין זה על אינטרס המתלונן". ראוי להזכיר כי החלטת השופטים בעניינו של רפול זכתה לביקורת נוקבת ולדעת רבים הופעלו המאזניים על ידי בית המשפט במקרה של רפול בצורה שגויה, ואולם לא הוגש ערעור והחלטת הרכב 3 השופטים נותרה על כנה. לפיכך אם אלו הן אמות המידה הראויות, הרי שבפרשת חלוץ הדעת נותנת כי האינטרס של העלאת אישיותו של חלוץ לדיון ציבורי, גוברת על זכותו לפרטיות בהקשר של פקודות לבורסה.

בשולי הדברים יצוין כי מי שנוטל על עצמו תפקיד ציבורי כה אחראי וחשוב כרמטכ"ל, כמו גם ראש ממשלה, נשיא, מפכ"ל, שר, וכיו"ב, צריך לקחת בחשבון כי בתחומים מסוימים הוא נדון מראש למידה פחותה של פרטיות בהשוואה לאזרח הקטן מהשורה. כשם ששכרם של חמשת הבכירים בכל חברה ציבורית גלוי לציבור ועצם הפרסום גובר על הזכות לפרטיות של אותם מנהלים (אם כי שם מכוח חוק מפורש), כך חשיפת פרטי המידע על פקודת בורסה של חלוץ, היא באמת לא מחיר נורא כל כך למי שבוחר לכהן במשרה כה רמה. 
  


**  ניתנת רשות לעשות בתוכן רשימה זו שימוש חופשי, בתנאי שיצוין המקור (המחבר ואתר האינטרנט).  אין להשתמש בתוכן לצורך שיגור "דואר זבל", אין למכור אותו, ואין לגבות תשלום בגין השימוש בו. התוכן מיועד לציבור הרחב והוא איננו בגדר מתן יעוץ משפטי.



פיתוח - אסף אופנהיימר