מאמרים ורשימות
סדנה לדיני מחשבים
החוק נגד "דואר זבל"
זכויות יוצרים באינטרנט
ארכיב מסמכים סרוקים
"טיפים" לחוזים טכנולוגיים
רישוי תוכנה - עקרונות
הפרת חוזה מחשוב-פיצויים
הסכם תחזוקת תוכנה-דוגמה
הסכם רשיון לתוכנה - דוגמה
נאמנות לתוכנת מקור-דוגמה
הסכם ליועץ מחשוב - דוגמה
תוכנות מקור - הבהקים
אופן הרישום של מאגרי מידע
החתימה האלקטרונית
מי צריך "עו"ד למחשבים" ?
תקנון אינטרנט - דוגמה
בל"ל ופרטיות הרמטכ"ל
יגאל עמיר באינטרנט
חוק חובת המכרזים
מסעיפי חוק הירושה
צוואה עכשיו ?
מ ו ז ר . . .

קישון על עו"ד


מי שיודע לשאול - פרק נוסף ב"המשפט" לפרנץ קפקא / אפרים קישון

ידידי ורעי שאינם רואים ואינם שומעים עלי בזמן האחרון, מן הדין שידעו שהסתבכתי במשפט מסוים של תאונת דרכים קטלנית. כתוצאה מכך ספק רב אם אוכל אי פעם להופיע שוב בפניהם כאדם הגון ושומר חוקים.

תאונת הדרכים בה הייתי מעורב אירעה בכביש תל-גיבורים. בלכתי הביתה בצהרי היום, לפתע התנגשה לנגד עיני מכונית ממשלתית גדולה ברוכב אופניים ועשתה אותו גל של עצמות. המכונית נסעה באור אדום וכנגד הכיוון במהירות מופרזת. נוסף על כך נסתבר שנהגה שתוי ואין הוא שולט בחושיו. מאחר והייתי העד היחיד במקום, נעניתי לבקשת השוטר להופיע בבית המשפט ולמסור עדות נאמנה.  

אולם בית המשפט היה מלא עד אפס מקום המוני סקרנים, מאחר שנתחוור מכתב האישום שהמכונית היתה נהוגה בידי אישיות רמת מעלה אשר שמה ידוע למדי בציבור. אישיות זו היא בעלת אמצעים וידה השיגה לשכור עורך דין מנוסה, אשר אף התכונן היטב לקראת המשפט, כפי שהתברר אחר כך. 

מכיוון שהייתי העד היחיד החל המשפט בחקירתי. לאחר רישום פרטי האישיים נמסרתי לידי פרקליטו של הנאשם, אשר קם והצהיר בפני בית הדין שרצונו להוכיח כי הנני אדם בלתי אחראי, שקרן ופושע מועד, שעדותו אינה שווה את הנייר שעליו היא כתובה. בהתאם לנוהל החקירה הנגדית החל אותו פרקליט להציב לי שאלות ואני השבתי עליהן לפי מיטב ידיעתי. 

פרקליט: מר ק', האם נכון הדבר שבשלהי שנת תשי"ג היית מבוקש על ידי האינטרפול באשמת שוד מזוין ושבועת שקר? 

אני: לא נכון. 

פרקליט: וכי רצונך לומר שלא באשמות אלה היית מבוקש על ידי האינטרפול? 

אני: בכלל לא הייתי מבוקש, מה פתאום מבוקש על ידי האינטרפול.

פרקליט: אם כן על ידי איזו משטרה היית מבוקש?

אני: על ידי שום משטרה לא הייתי מבוקש. 

פרקליט: למה לא היית מבוקש? 

אני: אני יודע למה לא? 

כן, זה היה בלי שמץ של ספק משגה חמור מאוד. הייתי צריך לענות על השאלה הזאת: "לא הייתי מבוקש על ידי שום משטרה מפני שלא עשיתי מימי שום דבר בניגוד לחוק". אפס הייתי שרוי בעת המשפט במתח ללא נשוא, לנוכח הקהל הרב וצוות הצלמים שצילמו אותי בכל זווית בדרכי אל בית המשפט, ואף בשעת מסירת עדותי אצו וחזרו ואצו העיתונאים אל תאי הטלפון כדי להודיע על דברי למערכת עיתונם. הפרקליט החליף מעת לעת כמה מילים עם הנאשם והמשיך בחקירתי הנגדית: 

פרקליט: האם נכון, מר ק', שנדונת למאסר לתקופה של שנה ושמונה חודשים על עבירה של מעשים מגונים בגופה של קטינה? 

אני: לא נכון. 

פרקליט: אם כן לאיזו תקופה היית נדון בגלל מעשים מגונים בגופה של קטינה? 

אני: לא הייתי נדון בגלל מעשים מגונים בכלל. 

פרקליט: אם כן באיזו אשמה היית נדון? 

אני: בשום אשמה. 

פרקליט: הנך טוען, אפוא, מר ק', שבמדינתנו דנים אזרחים לבית סוהר ללא כתב אישום? 

אני: אני מעולם לא ישבתי בבית סוהר.

פרקליט: לא אמרתי שישבת בבית סוהר, אמרתי שדנו אותך לבית סוהר !  התחכמויות זולות לא יעזרו לך, ק', ענה, כן או לא ! 

אני: לא דנו אותי לבית סוהר ולא ישבתי בבית סוהר. 

פרקליט: אם כן מה היה פסק הדין על מעשיך המגונים בגופה של הקטינה? 

אני: לא היה שום פסק דין.

פרקליט: מדוע לא? 

אני: מה זאת אומרת מדוע לא? מפני שלא היה שום משפט כזה.

פרקליט: אז איזה משפט כן היה?

אני: אני יודע איזה משפט? 

שוב הסתבכתי אפוא בעדותי. אליבא דאמת התכוונתי למסור עדות על תאונת דרכים בכביש תל-גיבורים על כל פרטיה, וכלל לא הכשרתי את עצמי להשיב על שאלות אוטוביוגרפיות כאלה. מלבד זאת מאוד השפיעה עלי התנהגותו העוינת של הקהל. הם התלחשו כל הזמן ביניהם והצביעו לעברי ועתים העלו גיחוך סרקסטי על שפתיהם, ולא עוד אלא שבשעה החמישית לחקירתי נחטפו באולם בית המשפט גליונות של אחד העיתונים הזריזים אשר כותרתו הרעשנית לאורך כל העמוד הראשו צעקה: 

"הסניגוריה: ק' ביצע מעשים מגונים בגוף קטינה !"  ומתחת לזה באותיות קטנות יותר היה מודפס: "ק' מכחיש – חקירתו נמשכת".

הרגשת חולשה אחזה בי בראותי את העיתונים, ואשתי החסודה עלתה בדמיוני תוך חרדה גדולה, שכן אשה פשוטה היא ולא יודעת בדיוק מה זאת "סנגוריה", ויכולה היא לחשוב שמא בית המשפט הכבודו ובעצמו השמיע כנגדי את ההאשמות הכבדות האלה, שאין להן אגב כל אחיזה במציאות. מכל מקום הייתי נאלץ להוסיף לעמוד באש הצולבת של החקירה בהתאם לנוהל המשפטי המקובל.

פרקליט: הנכון, מר ק', שאשתך הראשונה התגרשה ממך אחרי בריחתך השנייה מבית המשוגעים והכריחה אותך באמצעות המשטרה להחזיר לה את תכשיטיה האישיים שמכרת בשוק הפשפשים? 

כאן התערב כבוד השופט והעיר לי, שאין אני חייב לענות על שאלות הנוגעים לשינויים במצבי המשפחתי. הרהרתי בדברי כבוד השופט ובאתי לידי מסקנה שאומנם לא כדאי לי להכניס את אשתי למשפט, ועל אחת כמה וכמה שלא נפרדתי ממנה מעולם ואהבתיה בכל נפשי. אפס שתיקתי רק הוסיפה על ההתרגשות הגוברת באולם, ואשה שמנה אחת בקצה השורה הראשונה אף ירקה לעברי בהבעת בוז. למרות זאת אזרתי עוז ולא עניתי גם לשאלת הפרקליט האם נכון שערקתי משורות הצבא במלחמת השחרור, וסירבתי אף להגיב על השאלה האם נכון הדבר שאני קושר את בנותי בשלשלאות לרגלי המיטה?

כאן – אצל השלשלאות – קרתה תקרית מצערת שהעיבה על המשך משפטי. כלומר, פועל מוסך אחד בקרב הקהל קם ממקומו תוך גידופים עזי ביטוי וביקש להתנפל עלי כדי לנפץ את ראשי במוט ברזל עבה, אך השוטרים סילקוהו מן האולם על פי פקודת השופט. כל זה לא שיפר את מצבי, ובראותי בידי הפרקליט את רשימת שאלותיו הנוספות על אודות חטאי המדומים – אפף אותי מגור נעלם והתחלתי לצעוק בקולי קולות שאני מודה באשמה, אני ורק אני דרסתי את רוכב האופניים בכביש תל- גיבורים... 

כבוד השופט העמיד אותי על מקומי בציינו שאני רק העד לעת עתה, והחקירה נמשכה. 

פרקליט: האם נכון שבתור פרס על מסירת עדות דומה על תאונת דרכים "קטלנית" קיבלת בכסלו דאשתקד שלושה שטיחים פרסיים יקרי ערך מידי אחד היבואנים האמידים בארץ? 

אני: לא נכון. 

פרקליט: אתה מעז לומר, ק', שאין לך שטיחים בבית? 

אני: יש לי.

פרקליט: האם הם תוצרת הארץ או יבוא? 

אני: יבוא... 

פרקליט: תודה רבה !  אין לי שאלות נוספות !  

סניגור הנאשם הודיע שמצדו גמר בזה את חקירתו ושב למקומו תוך תשואות הקהל ובשביעות רצון ניכרת לעין. העיתונים כבר הופיעו בשעה זו במהדורה השנייה עם תמונתי על השער ועם כותרות חדשות לאמור: "שערוריית השטיחים מגוללת בפני בית המשפט. ק': יש לי שטיחים אבל לא מן היצואן. הסניגור: שקרן ומשוגע !"

ביקשתי רשות ללכת הביתה אך נסתבר שלתובע יש עוד שאלה בנוגע לתאונת הדרכים ההיא. התובע שאל אותי אם לדעתי הנאשם נהג בחוסר זהירות, ואני עניתי "כן" ושוחררתי. 

שמש בית המשפט הגניב אותי החוצה דרך היציאה האחורית, לבל אפול בידי ההמון שצבא על בניין בית המשפט מצויד באלות ובאבנים כשעה קלה אחרי הופעת המהדורה השלישית. ומאז אני מתחבא מפני הבריות, והריני מחכה שישכחו את שאלות הפרקליט ברבות השנים הבאות.

                                            

       * מתוך הספר "שמיניות באויר" (בע' 74)

 

בתודה ובהוקרה לאפרים קישון אשר התיר לי בשעתו באופן אישי לכלול באתר זה את רשימותיו על עורכי דין  



פיתוח - אסף אופנהיימר