מאמרים ורשימות
סדנה לדיני מחשבים
החוק נגד "דואר זבל"
זכויות יוצרים באינטרנט
ארכיב מסמכים סרוקים
"טיפים" לחוזים טכנולוגיים
רישוי תוכנה - עקרונות
הפרת חוזה מחשוב-פיצויים
הסכם תחזוקת תוכנה-דוגמה
הסכם רשיון לתוכנה - דוגמה
נאמנות לתוכנת מקור-דוגמה
הסכם ליועץ מחשוב - דוגמה
תוכנות מקור - הבהקים
אופן הרישום של מאגרי מידע
החתימה האלקטרונית
מי צריך "עו"ד למחשבים" ?
תקנון אינטרנט - דוגמה
בל"ל ופרטיות הרמטכ"ל
יגאל עמיר באינטרנט
חוק חובת המכרזים
מסעיפי חוק הירושה
צוואה עכשיו ?
מ ו ז ר . . .

קישון על עו"ד


גוף יורודיסטי / אפרים קישון

הרעיון עצמו הופרח אצל שמואל, בשעה שהתרענו על המצב התרבותי הקטסטרופלי בארץ. חיים נתן תיאור קודר על הנוער הנלהב לקולנוע והזולל את השבועונים הצבעוניים האמריקניים. בעוד שהספרות העברית מדשדשת במבוי סתום. גם נחמה ואני הרגשנו ככה. רוגזת חוסר האונים ורצון עז לפעול נלחמו במעינו. לבסוף קמה נחמה:
- צריך לעשות משהו, חבריה ! – פרצה – צעירים אנחנו, חזקים ויפים. אנחנו עוד מאמינים בעתיד יפה יותר ! הבה, נציל את תרבותנו מניוון, ולא חיינו לשווא ...
בלחיינו החכליליות כאפרסק עלה סומק הייעוד, בעינינו הנוצצות הבליח להב התוחלת וקומתנו התמירה זקפה כדקל רך.
נארגן חוג קטן, חבריה ! – הצעתי – נאסוף סביבנו את כל הכוחות שוחרי האמנות במדינה, שפרצוף ארצנו הרוחני עדיין יקר ללבם ! 
זהו ! – קרא שמואל – יחי "החוג להצלת התרבות העברית" ! ...
שוחחנו עד פציעת השחר על מפעלנו האדיר. החלטנו לשכור אולם ולהפכו בעבודת פרך של התנדבות למעון חם בשביל כל חובבי התרבות בארץ. דיברנו גם על ערבים ספרותיים בעלי רמה לא ידועה עד כה, שכל הכנסותיהם תוקדשנה לעידוד הכשרונות בין העולים החדשים. מצב הרוח המריא אל על ולא אבה לנחות.
בהשכם כבר לא הלכנו לישון אלא יצאנו לחפש אולם. מצאנו עד מהרה מרתף קטן חמוד, אך בעל הבית, סוכן זבל יווני זקן, לא נטה להשכירו:
מי אתם ? מה אתם ? – שאל – איזה חוג שמוג ? איפה החוזה שלכם ?
פרצנו בתרועת שחוק. חוזה ? ומה עוד ? חוזה ב י נ י נ ו ? אולם הזקן עמד בשלו, שהוא אינו מוכן לשאת ולתת, אלא עם גוף יורידיסטי, אחרת אי אפשר לדעת אצל מי צריך לעקל את הרדיו בשביל שכר המרתף. החלטנו אפוא, מתוך אונס גרידא, לגשת לעורך דין ולהזמין אצלו חוזה כזה, כדי לגמור, מהר ככל האפשר את החלק הפורמאלי. עורך הדין, פלוני ד"ר שי שיינברגר, קיבל אותנו במשרדו ברחוב לילנבלום, ת"א. הוא עשה עלינו רושם מצוין, הגם שהפריע מעט, שמשרדו שימש לפני כן חדר אמבטיה, ולא היו לו חלונות.
אני שמח מאוד להכיר אתכם מקרוב וגם באופן אישי – אמר ד"ר שי שיינברגר – בעצם מי אתם ומה אתם רוצים ממני ?
- צעירים אנחנו, אדוני הפרקליט, ועוד אידיאלים לנו – הסביר שמואל – מנוי וגמור אתנו להעמיד כשרונותינו הצנועים לשירות ופיתוח תרבותנו הקדושה שלא על מנת לקבל פרס ...
- תפסתי – שיסעו עורך הדין – אתם רוצים להקים "חברה בעירבון מוגבל ללא חלוקת רווחים".
אילו רווחים ? – גיחך חיים – הלא אנו עובדים בהתנדבות. 
את זה אי אפשר לדעת מראש – כך הפרקליט – היום אתם עוד צעירים ותמימים, אבל ייתכן מאד שבעוד עשר שנים תחשבו אחרת לגמרי, אני מציע לכם להקים "אגודה עותומנית".
טוב – אמרנו ועמדנו ללכת, אך ד"ר שי שיינברגר הודיע לנו שעלינו לברר עוד כמה פרטים – יש לקבוע בתקנון – אמר – כיצד תתפרק האגודה שלכם.
החלפנו מבטים תוהים. מה פתאום להתפרק כשרוצים דווקא להתאגד ? הערנו לעורך הדין שאל יאבד את עשתונותיו.
עליכם להבין אותי – בירר הפרקליט – אתם צעירים נחמדים היום, אבל בעוד עשר שנים תשנאו איש את רעהו שנאת מוות. זה תמיד ככה. לכן רצוי להבהיר את הנקודות העדינות בעוד מועד. אני מציע לייפות את כוחה של האסיפה הכללית להכריז על ההתפרקות בבוא העת.
בבקשה.
השאלה הבאה: כיצד לחלק את רכוש האגודה המתחסלת ?
איזה רכוש, למען השם ?
תראו מה יהיה המצב בעוד, נגיד, עשר שנים ! אני מציע לרשום בתקנון, שהרכוש, מיטלטלין ודלא ניידי כאחד, יחולק שווה בשווה בין חברי האסיפה, במקרה של ריב – בוררות תכריע.
איזה ריב ?
ריב כהוגן. מה אתם יודעים ! לא תמיד תהיו צעירים כמו היום. תשמעו עוד בהנהלה צעקות כאלה ...
איזו הנהלה ?
על פי החוק העותומני חייב לעמוד בראש האגודה דירקטוריום בן שלושה מנהלים.
אנחנו ארבעה.
אז אחד מיותר ...
התחלנו לצחוק. כל העניין היה מגוחך מעיקרו. 
שטויות – העיר חיים – מה זה משנה אם, נגיד, אפרים לא ישב ב"הנהלה" ? ...
שוב פרצנו בצחוק עליז, אם כי היינו מרוגזים במקצת על שעלינו לבזבז את זמננו היקר לתפלויות כאלה. אני, מצדי, הייתי מרוגז גם בגלל זה, שדחקו את רגליי מן ההנהלה. למה דווקא אני ? כך מתנהגים ? רשמתי לפני את העלבון הצורב.
אם כן ההנהלה נבחרה – ציין ד"ר שי שיינברגר – עכשיו עלינו לקבוע מסמרים בנוגע לשאלה, כיצד יהיה אפשרי לסלק מן האגודה את החברים הבלתי רצויים ? 
תסלח...
לא מדובר בהווה, עכשיו עוד הכל בסדר, מדובר בתקופה בעוד עשר שנים לערך. אתם יכולים לגלות ברבות הימים, שאחד מכם הוא רמאי נבזה או יש לו טבע גועלי ובלתי נסבל – ותרצו לסלק אותו.
אני זוכר שכולם הסתכלו בי. למה דווקא בי ? 
אני מציע לקבוע – קבע ד"ר שי שיינברגר – שהחלטתה פה אחד של ההנהלה דיה לסילוק חבר מפריע כזה. 
לא בא בחשבון ! – הרימותי קולי – זה הסדר טיפשי. רק לאסיפה הכללית זכות לבטל חברות. 
כינוס האסיפה הוא בוודאי פרוצדורה שלמה – ערער שמואל – בסוף לא נוכל להיפטר מאף אחד ! 
ואם נזרוק את שמואל מכל המדרגות, אדוני הפרקליט – העליתי באקראי את השאלה היוריסטית – האם נהיה נאלצים לשלם לו פיצויים ? 
על זה מחליטה ההנהלה המצומצמת. 
בשום אופן לא ! – יצאה מכליה נחמה – אם יסלקו אותי, לא אהיה מוכנה לשבת ולהתמקח עם הנבלים האלה. אני דורשת בתוקף לקבוע מראש את שיעור הפיצויים שלי באחוזים ! 
כרצונך – כך ד"ר שיינברגר שי – הכל יירשם בתקנון. אולי ננסח ככה, למען הקל על הזיופים במס הכנסה, שכל חבר פורש מן האגודה מקבל בתור פיצויים את משכורתו לחצי שנה. 
איזו משכורתו ?
רבותיי, אתם לא מקשיבים ! הלא הסכמנו שאתם מייסדים חברה ללא רווחים, כלומר, עליכם לחלק ביניכם חודש חודש את כל הרווחים. 
לחלק כמה לירות עלובות ? 
כמה לירות – היום ! אולי בעוד עשר שנים – רבבות לירות ! הלא יהיה גם מזנון במועדון שלכם, אתם יכולים להשכיר את האולם לבר מצוות, אפשר לערוך "פייוו-או-קלוק-תי", שלא לדבר על נשפי הריקודים במוצאי שבת המכניסים יפה מאד, תזמורת טובה וזמר פופולרי. אני משוכנע שתקבלו שחרור ממס שעשועים. אחר כך תחלקו את הרווח הנקי בצורת "משכורת" בין כל חברי האגודה. 
אולי לא בין כ ל החברים – הרהר חיים – רק בין ארבעת החברים המייסדים ? 
התיקון נתקבל פה אחד. 
אני בכלל מתנגדת לקבל לאגודה שלנו כל אחד – ציינה נחמה – צריך לגבות דמי חברות גבוהים מאד ...
עורך הדין הגיש אספרסו, הכוך היה מלא עשן. שמואל התרחק במקצת מקבוצת נחמה-חיים, וכאילו מט כסאו לעברי. העפתי מבט חד בשבשבת רוח בזויה זו. חיים ונחמה התלחשו כל הזמן ועתים הצביעו עלי ועל שמואל. החלטתי להיפטר משני הנחשים הארסיים האלה בהקדם האפשרי. 
מה המצב, אדוני הפרקליט – התעניינתי – אם מתגלה, שאחד מהם סתם פושע ? נגיד, הוא מועל בכספי האגודה ! 
השאלה במקומה. במקרה כזה יש לכנס ללא דחוי את האסיפה המייסדת. 
ואם מרגל הוא, שחדר לתוכנו כדי לחבל בחיי התרבות בארץ ? – שרקה נחמה ומדדה אותי שתי וערב – מה לעשות בבריון כזה ? 
יש להסגירו למשטרה ולבחור בדירקטוריום חדש. 
ואם הוא מעשן חשיש ? או רץ אמוק ? או משוגע מסוכן לבריות ?
נכון מאד, רבותי, יש לטפל בעוד מועד גם בשאלות מסוג זה. אני מציע לייפות את כוחה של ההנהלה המורחבת לסלק בלי נימוקים כל חבר זקן או חולה.
זהו ! – נהם שמואל – אין לנו צורך בקאליקרים !
חיים, שיש לו, כידוע, אולקוס, החוויר פלאים ואחז במשקולת המכתבים: 
מה אומר החוק – התעניין – אם מישהו מאתנו רוצח את השני נפש ?
במקרה של רצח קובעת הבוררות את שער הפיצויים לאלמנה. אבל חושבני שזה מספיק להיום. – סגר ד"ר שיינברגר את תיק "האגודה להצלת התרבות העברית" – אני מציע להיפגש ביום שישי ולברר את עניין האינווסטיציות, הדיווידנדים והיתרי הייבוא ...
שמואל העלה את הרעיון לייבא בשם האגודה סרטים שוודיים ושבועונים צבעוניים, בעוד שאני דגלתי באימפורט של תנורי "פיירסייד" אורגינאליים מאנגליה. בהסתלקנו השתדלתי לא לצאת ראשון, אין זו הרגשה נוחה, לצעוד ברחובות השוממים, כשהגנגסטרים האלה נמצאים מאחורי גבך. "אם כן, ביום שישי ישיבת האסיפה, רבותיי", - זרקה נחמה ונפרדנו בלי לומר שלום. נתפזרנו על פני האספלט בצעדים כבדים, כאילו נזדקנו 10 שנים.
לקראת יום ששי אקנה לי אקדח. שיהיה.  

  • מתוך הספר "הכל תלוי"

בתודה ובהוקרה לאפרים קישון אשר התיר לי בשעתו באופן אישי לכלול באתר זה את  רשימותיו על עורכי דין 



פיתוח - אסף אופנהיימר